תודו שהצלם הדגול אורמאיר כהן תפס כאן רגע. גם אם היינו מביימים זה לא היה יוצא. אנחנו בישורת האחרונה והתחושה (רחוקה מישורת) היא כשל עליה במעלה האלפים. הגוף עייף. הרגליים כואבות. הידיים לא מורגשות מיום שלם של מברשת צבע ושפכטל. אבל הנפש. חזקה ואיתנה. #כלום_לא_יעצור_אותי יש לי חברים מדהימים. משפחה לתפארת. חברים חדשים שאשמור(כל עוד תלוי בי) לתמיד. וילד. איזה ילד!!!! אורמאיר, הבן היחיד והמיוחד שעבד מהצהריים ועד לפני 40 דקות בשפכטל.צבע.גבס ומה לא. זכיתי. תודה לאיש (שאת שמו לא אחשוף) שהבריז מתרומת השיפוץ כולו ואפשר לי לראות את האהבה והנתינה המטורפת הזו סביבי. עוד תודה על היום הזה לאורן שבי, עומר, איהב מור פרץ, ואיגור ליל מנוחה. מחר מצפה אתגר חדש. בנימה אופטימית זו ואם כבר קראתם עד כאן. מחר זקוקים לכם יותר מתמיד. עצמאות 27 עיר תחתית. יותר ממוזמנים לקחת חלק במסע המטורף הזה להקמה של מרכז להכשרה ותעסוקה לנוער בסיכון.