פורסם בXnet, מאת: הילה שמר, בתאריך: 13.10.17
חובבי וינטג', ובמיוחד בגדים מיד שנייה, מכירים את הביגודית של ויצ"ו בירושלים. החנות ברחוב הלל 11 היא מוסד בבירה. חלון הראווה שלה פונה לרחוב הסואן, ועם פריטים שמחיריהם נעים ברובם בין 10 ל-50 שקלים היא אבן שואבת לנזקקים ולסטודנטים בפרט. בעורפה של הביגודית, בחצר פנימית קטנה, פועלת חנות החפצים של ויצ"ו. עד השנה שעברה נראתה חנות החפצים כמחסן מבולגן ועלוב, עם פריטים שנערמו בגיבוב על ארוניות ארעיות ומכל מכוער לאיסוף תרומות. אך כעת, לאחר שעוצבה ומותגה מחדש, חנות החפצים היא פנינה. קוראים לה "הקופסא - אנשים ואוספים".
תוך כדי עבודה חש האדריכל חוסר נוחות. "הרגשתי שזו הולכת להיות חנות ש'תגלח' את האוכלוסיות המבוגרות, כי היא מגניבה וצעירה. זה הציק לי. דיברתי עם אחת המוכרות, והיא אמרה שיש אנשים שביקור בחנות הוא הטקס היומי שלהם, הם מחפשים אינטרקציה אנושית ולא בהכרח לקנות. שאלתי את עצמי איך אנחנו שומרים על האיכות החברתית הזו, על המיקרו-אקלים הפיזי והחברתי".
הפתרון נמצא בחברה החיפאית "מותג", המוגדרת כעסק חברתי המתמחה במיתוג. בראש "מותג" עומדת אורית כהן, שהקימה, בין השאר, מיזם חברתי בתחומי עיצוב וטכנולוגיה להכשרה, תעסוקה ויזמות של נוער וצעירים במצבי סיכון. "כשהתחלנו לעבוד על הקופסא", מספרת כהן, "היה ברור שמה שצריך לקבל ביטוי הוא העסק החברתי. זו חנות יד שנייה שצריכה להביא קונים, אך הכסף שנכנס הולך למטרות טובות. השפה שנבנתה היא וינטג׳. הביטוי 'אנשים ואוספים' נבע מהמקום שמה שאנחנו תורמים הוא חלק מסיפור החיים שלנו, סיפור שמתמחזר עם התרומה". כדי לפנות לקהלים בני כל הגילים שולבו בעיצוב דמויות צעירות, אבל כאלה שנלקחו מאיורים ישנים, ולכן יכולות לדמות את הקהל המבוגר בצעירותו.
לקריאת הכתבה המלאה בXnet:
Comments