פוסט שתפס את לי את העין בעת שגללתי ברשת
ההבטחה - מודעה מליון דולר.
ביצוע - בינה מלאכותית.
ללא ספק תופס את העין אבל גם אי אפשר שלא לתהות על המציאות החדשה המתהווה.
המהפכה הזו תפסה אותנו לא מוכנים.
לצד כלים של הפצת מידע התפתחו ומתפתחים ברגעים אלו ממש, כלים של "עיבוד המציאות מחדש".
אם כל דבר שימכרו לנו יעבור דרך מכונת הבינה מלאכותית, איפה תתחיל ואיפה תגמר המציאות?
האם יגיע הרגע שנפסיק לחפש את האמת בתוך המציאות המקבילה שמישהו מעצב עבורנו?
מה יקרה לנו כחברה?
איפה יוצבו הגבולות?
מי זה שיהיה אחראי להצבתם?
כבר עכשיו כל ציוץ הופך לאמת הבלתי מעורערת, כל עוד זה מתיישב נכון לפי האמונות והתפישות האישיות שלי, זו כנראה האמת.
ה"מכונה" מערערת את היסודות הבסיסיים ביותר של האדם.
אנחנו מצויים בכאוס וגולשים אל מדרון חלקלק שיביא להדרדרות מוסרית וערכית.
מכאן, האם באמת יוכל האדם להיות במקום שהבחירות שלו ישקפו את האני האמיתי שלו? את הפוטנציאל שבו? את הרצון האמיתי שלו?
שייכות היא אחד הצרכים המרכזיים של האדם.
אם כך, על פי מה יבחר לאיזה רעיון או קהילה להשתייך?
ההנחה, שאני מחזיקה בה היא שיחפש סוג של קבוצת שווים ודומים או לפחות מקום שהוא עשוי להרגיש נוח עם האמונות והערכים עליהם גדל וגיבש במהלך חייו.
אבל מה קורה כאשר המקום הבסיסי הזה מעורער, כשאדם חווה הקטנה וחוסר יכולת. כשהתא המשפחתי לא מקדם אותו והסביבה בה הוא חי נטולת הזדמנויות או לא מקבלת? הוא עשוי לפתח תחושת קיפוח, קורבנות, לעתים יפתח אנטגוניזם כלפי כל מה שלא יכל להשיג.
האם בחירה בשייכות באופן כללי מצויה בעולם הרגש או השכל?
כנראה שאין תשובה נכונה. ובטח לא דיכוטומית.
השאלה בעיני היא מה יש בו בארגז הכלים איתו הגעתי לעולם ואילו כלים אספתי בדרך שעשויים לשמש אותי בקבלת החלטה באילו רעיונות להאמין, לאילו קבוצות שווים להשתייך ובאיזו קהילה אחוש בנוח.
אם נוסיף לזה את השפעות "המכונה" שמייצרת לנו "מציאויות מקבילות" הרי לנו שאיבדנו את העוגן שמאפשר לנו להתהלך בעולם ממקום יודע ובטוח.
לכן, הכלי הבסיסי ביותר לתפישתי הוא, סט ערכים שמבוסס על היכולת לאהוב ולהיות נאהב, להצליח לראות את הצרכים האמיתיים שלי לצד הצרכים של האחר.
סט ערכים ששם את האדם במרכז לפני אדמה, מנהיגים, כוח וכסף.
כן, אני מבינה שאני נקראת כאילו יצאתי מ"להלהלנד". רק שהמציאות היא הדוברת החזקה ביותר שתתמוך בגישה שלי.
לפני בחירה במקצוע, באדיאולוגיה ובכל מה שבונה אותנו כחברה, אנחנו צריכים לבחור בנו כבני אדם.
להיות אמיצים להכנס פנימה, לרפא פצעים, לחזק את ה"יציבה" שלנו, למצוא אהבה בתוכנו, לעצמנו, לשונה מאיתנו, להציב את שומר המוסר, הצדק והאמת כמגן הראשון והעקרי שלנו.
ויקטור פרנקל, בספרו 'האדם מחפש משמעות': "אין לך דבר בעולם שעשוי לעזור לאדם להתגבר על הגרוע מכל כמו הידיעה שיש פשר לחייו"
משמעות היא חמקמקה וסובייקטיבית. בנסיון לחפש משמעות אנחנו עשויים למצוא את עצמנו גם ב"ארץ אבודה" אולי אפילו במקום מנוגד ל"אני" שלנו.
לכן, הדרך למצוא משמעות שתמשיך לבנות אותנו ואת העולם שלנו, היא לא לחפש בחוץ, אלא בפנים, להבין את הערך שלנו, הוא טמון במיצוי של היכולות והכשורים שלנו וביכולת למצוא את התשוקה שבזכותה נצלול לשינה עמוקה בסיפוק ונתעורר כל בוקר עם חיוך.
כחברה אנחנו חייבים להסתכל תמיד אחורה וקדימה, לראות שלא שכחנו מאחור מישהו שעדיין לא הצליח בעצמו לבנות את החוסן, ולאפשר לו לגדל דור חדש מתוך אותה יציבה איתנה.
רק כך נוכל להמשיך ולהתקיים בעולם של "מודעת מיליון הדולר".
Comments